יומנו של מוכר ספרים

שוֹן בִּיתֶל לא חלם לנהל חנות ספרים משומשים, אבל איכשהו, בגיל 31 , הוא מצאאת עצמו בעליו של מבנה קצת מתפרק ושל כמאה אלף ספרים. כפי שביתל למדבמהרה, להיות בעליה של חנות ספרים אין פירושו לשבת ליד האח המבוערת,לקרוא בנחת בספרים עבי כרס ולנהל שיחות עם לקוחות נבונים המשאירים בידיךערמות של כסף. למעשה, המציאות הרבה פחות זוהרת והרבה יותר משונה.ביומנו ביתל מספר בכנות ובהומור על שגרת החיים בחנותו, ועל עובדיההאקסצנטריים - כולל ניקי, העובדת הוותיקה ביותר שלו, שנוהגת להביא לומעדנים מפח הזבל של הסוּפּר הקרוב. הוא מתאר את הלקוחות השונים ; אלהשרק רוצים להראות כמה הם חכמים, הקמצנים הכרוניים, ובעלי החיבה הבלתימוסברת לספרים על רכבות. הוא גם שופך אור על המסעות לרכישת מלאימבתיהם של אספנים שנפטרו ועל שלל הטיפוסים שמאכלסים את עיירת החוףהציורית שבה הוא מתגורר.ביתל כותב בהומור עוקצני ואפילו מריר לעיתים, אבל מבין השורות עולה שובושוב אהבתו לספרים ולאנשים שקוראים אותם. יומנו של מוכר ספרים הואספר לאוהבי ספרים, חנויות ספרים, חתולים ואנשים. הספר תורגם ל־ 29שפות והיה לרב־מכר