גברת בלום לא רוצה כלום - גולדברג מאירה ברנע

יוֹם אֶחָד פָּשְׁטָה שְׁמוּעָה שֶׁבְּקָרוֹב יַגִּיעַ קוֹסֵם אַדִּיר לָעִיר. קוֹסֵם שֶׁבִּיכָלְתּוֹ לָתֵת לְכָל אֶחָד בְּדִיּוּק אֶת מָה שֶׁהוּא רוֹצֶה. כָּל הַיְּלָדוֹת וְהַיְּלָדִים שָׂמְחוּ מְאוֹד וְהִתְכּוֹנְנוּ לְבוֹאוֹ שֶׁל הַקּוֹסֵם. וְרַק גְּבֶרֶת בְּלוּם הַקְּטַנָּה לֹא הִשְׁתַּתְּפָה בַּחֲגִיגָה. גְּבֶרֶת בְּלוּם, גְּבֶרֶת בְּלוּם, מָה אַתְּ רוֹצָה? גְּבֶרֶת בְּלוּם הָעַקְשָׁנִית וְהַשְּׁתַלְּטָנִית מְכַכֶּבֶת בְּסִדְרַת כְּרָאמֶל הָאֲהוּבָה, שֶׁכָּבְשָׁה אֶת לִבָּם שֶׁל הַיְּלָדִים בְּיִשְׂרָאֵל. כָּעֵת גַּם לַקְּטַנְטַנִּים יֵשׁ הִזְדַּמְּנוּת לְהַכִּיר אֶת גִּבּוֹרֵי הַסִּדְרָה, פְּרִי דִּמְיוֹנָהּ שֶׁל סוֹפֶרֶת הַיְּלָדִים מֵאִירָה בַּרְנֵעַ־גוֹלְדְבֵּרְג. עוֹד מִסְפָרֶיהָ, הַמְּאֻיָּרִים כֻּלָּם בִּידֵי רָמִי טַל: הַיַּלְדָּה שֶׁנִּסְּתָה, רוֹעִי אָמַר, הַיַּלְדָּה שֶׁרָצְתָה, עַל נְמָשִׁים וְלִימוֹנִים (וְגַם עַל סַבָּא מֵאִיר), כְּרָאמֶל, אַתָּה לֹא יָכוֹל לָעוּף.