השמש לא מעניינת אותי - יעל טבת קלגסבלד

אם בבוקר לא בהיר אחד מודיעים לך שהבן או הבת שלך - פושעים, מה את עושה? מאמינה? תוהה בינך לבינך מה תרומתך לאירוע? מבררת עם עצמך מה מידת האחריות שלך כהורה למה שקרה? שואלת "מאיפה זה בא?". את לא קורסת. זה לא הזמן, אפילו שאת כבר מבינה שהחיים שלך, אלה שהכרת, הם היסטוריה. את מתעשתת כי המשפחה שלך זקוקה לך איתנה ומתפקדת בבוקר הבא ובאלה שיבואו אחריו.
אולי בשלב מסוים מציעים לך להצטרף ל"אלמלא" ואת עושה מהלך נבון ומצטרפת.
"אלמלא" היא קבוצת תמיכה לאימהות כמוך.
מה זה אימהות כמוך?
"אימהות לילדים שכשלו, מעדו, טעו, עברו עבירה כתוצאה מצירוף מקרים גרוע או שיפוט שגוי או שניהם גם יחד, אבל אין להם נשמה עבריינית," אומרת מייסדת הקבוצה. "עולם הפשע הוא לא הזירה שלהם, הם לא פושעים."
לשֵם הקבוצה, היא מסבירה, שני מובנים: האחד: שאלמלא קרה כך וכך, מה שקרה לא היה קורה ולא היית במקום שבו את נמצאת היום. והשני: צירוף שתי המילים הראשונות מ"אל מלא רחמים". ומי כמונו יודעות עד כמה אנחנו זקוקות לקצת חמלה אלוהית.
יעל טבת קלגסבלד מביאה את סיפוריהן של שלוש אימהות לא שגרתיות לילדים לא שגרתיים, בשלוש נובלות שונות אך שזורות זו בזו. כל אחת מהן מספרת את סיפורה האישי בגוף ראשון מתוך נקודת מבטה ותפישת עולמה. בעולם של שחור ולבן ושיפוט מהיר הן מביאות עימן מורכבות מעוררת מחשבה ואפילו אהדה.
חברות "אלמלא", אימהות כמותן, לא תמיד מקבלות את גרסתן. הן מציגות להן שאלות, מתווכחות עימן וביניהן, בוכות, צוחקות, ולמרות קריסת עולמן ממשיכות להיות שוחרות חיים ומקוות למחר טוב יותר.
"מעולם לא האמנתי שבמהלך חיי אחווה אי פעם דבר והיפוכו באופן כה קיצוני. נדמה לי שאם חיים מספיק זמן, יכולים לראות הכול," אומרת אחת האימהות. והיא צודקת.